חתיכת שמיים # 1 | יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ט 
 
בשנת תש"ב (1942) נשא האדמו"ר מפיאסצנה דרשה בשבת פרשת ´חוקת´ בגטו ורשה. 
זה היה אחרי עוד אקציה שבה עונו ילדים למוות באופן מזעזע ואכזרי.
בדרשה הרב ניסה לנחם ולחזק את הלבבות אולם תוך כדי הדברים יצאה זעקה איומה מפיו:
"ובאמת פלא הוא איך העולם עומד אחר כל-כך הרבה צעקות.. 
ילדים תמימים, מלאכים טהורים.. הנהרגים ונשחטים.. 
ממלאים את כל חלל העולם צעקות אלו – ואין העולם נהפך למים?! 
רק עומד על עומדו כאילו לא נגע לו הדבר".
 
בעוד כמה שעות ייכנס היום ועמו הזיכרון האיום והנורא. 
לא יהיו שם מילים ולא הסברים. לא ניתוחים ולא לקחים. 
רק צעקה אחת גדולה ומרה שמהדהדת כבר עשרות שנים בעולם.
זעקה של סבל בלתי נתפס.
זעקה כלפי רוע שטני שאין דומה לו.
זעקה של שאלה שאין לה מענה.
זעקה שאסור לדבר אחריה.
 
רק לבכות ולשתוק, לשתוק ולבכות, 
ולשמוע שוב ושוב – 
את קול דמי אחינו ואחיותינו זועקים מן האדמה,
מכל קצוות תבל.
Blacknet.co.il - בניית אתרים